مختارات من الأجَّاداه

נִבְחָרִים מִן הָאַגָּדָה

    מבוא

סיפור אגדה

מהי אגדה?

פירוש המלה הוא "הגדת דברים " טומנת בתורה משמעות מנוגדת למקרא. את המקרא קוראים ואת האגדה מוסרים בעל-פה. המסירה בעל פה נמשכה עד המחצית האחרונה של המאה השנייה כשניסח רבי יהודה הנשיא את "המשנה "וערכה סופית.

האגדה היא ראשיתה של כל ספרות והיא קניין משותף של כל העמים. האגדה העברית קשורה קשר אמיץ בתורה ובעיקרה היא המשך לאותם חלקי המקרא שעניינם ספורים. וכן דברי ימים ואומות, חכמה ומוסר, מלבד תוכחות הנביאים וחכמותיהם.

האגדה מבארת פסוקים סתומים מן המקרא, וכן כלומר האגדה זה סיפור עם המתרחש במקום מוגדר, בזמן מוגדר ואנחנו מאמינים שמה שמסופר אומנם קרה במציאות.

מאפייני האגדה :

באגדה כמו שהזכרתי קודם הזמן והמקום של התרחשות האירועים מוזכרים ומוגדרים. האגדה גם מתרחשת במקום גיאוגרפי מוכר, והאגדה יכולה להיות במקום למשל במרוקו, מצריים...

באגדה יכול להיות יסוד על טבעי, וגם יכול להיות שלא יהיה אם יש יסוד על טבעי ישנו אחד. באגדה היסוד העל טבעי יהיה קשור לנס על טבעי שנמצא באגדה. והיסוד הזה הוא מאוד משפיע על השומעים את הספור והוא מרשים עליהם.

נקודה נוספת האגדה היא ספור חברתי שעוסק באיני בעיה חברתית, בעיה דתית, בעיה חינוכית. בקשר לדמויות באגדה, רובם דמויות היסטוריות מוכרות.

המטרה של האגדה:

האגדה ז'אנר דידקטי חינוכי מובהק כלומר המטרה שלו לחנך , ללמד אותנו מוסר השכל , ולשכנע אותנו באמיתות הדברים. הוא נעשה בשימוש נרחב ביותר בעיקר באנשי דת ומחנכים שמכייסים את הסיפורים האלה לטובתם. חשוב שנדע שנה ז'אנר שגם בימינו וגם בתקופותינו ממשיך לפרוח ולהתפתח.

הדמויות באגדה:

הדמויות שבונות את האגדה הם יסוד על טבעי, חיות, פשוטי עם, גיבורים הסטורים, נביאים,מלכים אשר כולם מוכרים . באגדות אנו רואים שמשבחים את הגיבור הראשי הרבה וזה על מנת שנאמין בו ובחידושים שהוא מביא.

מהו משל ?

משל הוא סיפור על חיות בעלות תכונות המיוחדות לבני אדם, שממנו אפשר ללמוד משהו על חיי בני אדם, תכונותיהם, התנהגותם והיחסים שביניהם . הכוונה האמיתית של המשל איננה למעשים שהיו בין החיות כי אם למעשים בין בני האדם. המשל הוא דרך יעילה להבהיר לשומע מסר, ממנו ניתן להפיק לקח.

ישנם סוגים שונים של משלים, יש שמוסר ההשכל מנוסח ברובו או בחלקו במפורש בסוף המשל או בראשיתו . ויש שאיננו מופיע ואנחנו מפיקים אותו ומנסחים אותו בעצמנו. ברוב המשלים ישנה האנשה - מסופר על בעלי חיים שונים או עצמים ומיוחסות להם תכונות המיוחדות לבני אדם .לכל משל יש נמשל, הנמשל מייצג את הרעיון הכללי של המשל.

המשל, הנמשל ומוסר ההשכל עשויים להתקבל ולהיזכר בקלות רבה יותר מסתם אמירה או הטפת מוסר ישירה. אפשר למשול משל על כל נושא שבעולם.

הַשׁועָל וְהַכֶּרֶם ⁽[1]⁾

שׁוּעָל מָצָא כֶּרֶם שֶׁהָיָה מְסויָג מִכָּל צְדָדָיו וְהָיָה שָׁם נֶקֶב אֶחָד וּבִקֵּש הַשׁועָל לְהִכָּנֵס בּו וְלא הָיָה יָכול. מָה עָשָׂה ? צָם שְלשָה יָמִים עַד שֶכָחַש וְדֶרֶך הַנֶקֶב בָּא לתוךְ הַכֶּרֶם אָכַל מִן הַפֵּרות וְשָמֵן וְעָבֵה . רָצָה לָצֵאת וְלא יָכול לַעֲבור דֶרֶך הַנֶקֶב .

חָזַר וְצָם שְלשָה יָמִים אַחֲרִים עַד שֶכָחַש וְחָזַר לְהִיות רָזֶה וְדַק כְּמו שֶהָיָה בְּבואו וְיָצָא מִן הַכֶּרֶם דֶרֶך הַנֶקֶב , בְּצֵאתו הָפַך הַשועָל פָּנָיו אֵל הַכֶּרֶם וְאָמַר : כֶּרֶם , כֶּרֶם , מָה טוב אַתָּה וּמָה טובִים פֵרותֶיךָ , גַם כָּל מָה שֶיֵש בְּךָ נָאֶה וּמְשובַח . אַבַל מה הֲנָאָה בְּךָ ! כָּך הָאָדָם נִפְטַר מִן הָעולָם רִיק וְעָרום כְּמו שֶהוּא בָּא לָעולָם רִיק וְעָרום .   בָּא בִּבְכִיָה וְנִפְטַר בִּבְכִיָה.

השועל והדגים

פעם אחת גזרה מלכות שלא יעסקו בני ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה. אמר לו: " עקיבא, אי אתה מתירא מפני המלכות ?" אמר לא: "אמשל לך משל למה הדבר דומה": 

פעם אחת הלך שועל על שפת הנהר. ראה שם דגים רצים ומתחבאים מפני הדייגים. אמר להם: "בואו אליי ואני אחביא אתכם בין הסלעים במאורתי היפה והמוגנת וכך תינצלו מהדייגים הרעים!" אמרו לו הדגים: "אתה הוא שאומרים עליך שחכם אתה מכל החיות? אין אתה אלא טיפש!! כל חיינו אינם אלא במים ואתה אומר לנו עלו ליבשה?! במים, שהם מקום החיים שלנו, אנו פוחדים, ודאי שלא נעלה ליבשה שזהו מקום שבו אנו מתים מיד".

"אף אנו – עם ישראל", אמר רבי עקיבא, "כל חיינו אינם אלא בלימוד תורה וקיום תורה, שכתוב "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ" (דברים ל', כ'), ואתה אומר לנו להפסיק מלימוד התורה שהיא חיינו?! הרי אם אנו מפסיקים לקיימה וללומדה זוהי סכנה ומוות לעם ישראל !"

עברו ימים מועטים ונתפסו שניהם על ידי החיילים הרומיים. רבי עקיבא נתפס כי המשיך ללמוד ולעסוק בתורה, ופפוס נתפס כיוון שעבר על ציווי אחד מציוויי המלך. קינא פפוס ברבי עקיבא ואמר: "רבי עקיבא, אשריך שנתפסת על דברי תורה! אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים!"

שני כלבים

שאל טורנוסרופוס את רבי עקיבא: למה הקדוש ברוך הוא שונא אותנו, כמו שנאמר בפסוק "ואת עשו שנאתי?" אמר לו רבי עקיבא: מחר אשיב לך.

למחרת נפגשו שוב התנא והמלך. סיפר לו רבי עקיבא כי בלילה הוא חלם שהיו לו שני כלבים שנקראו בשם 'רופוס' ו'רופינא' (רופינא היה שמה של המלכה)

קצף טורנוסרופוס והחל לצעוק: "אגזור עליך גזר דין מוות! מכל השמות בעולם לא בחרת שמות אחרים חוץ משמי ושם אשתי?"

השיב רבי עקיבא ברוגע: "מדוע הינך כועס? הלא יש לך ולכלב הרבה מן המשותף. אתה אוכל ושותה והכלב אוכל ושותה; אתה מוליד ילדים ואף הכלב מביא כלבים נוספים לעולם; אתה עתיד למות וגם הכלב עתיד למות. ועם זאת, כעסת על כך שקראתי לכלב בשמך.

"ואילו הקדוש ברוך הוא הוא זה שברא את השמיים והארץ, ממית ומחיה. מדוע לא תבין שהוא שונא את עובדי האלילים שלוקחים עץ ואבן ומכנים אותו בשם 'אלוקים'?"

בן אחד לגן עדן, השני לגיהנום

יש אדם שנותן לאביו מאכלים משובחים אך בסופו של דבר ילך לגיהנום, ויש אדם שמעביד את אביו בעבודה קשה ומפרכת אך יזכה לגן עדן.

הכיצד?

היה אדם אחד שהיה מגיש לאביו מדי יום תרנגולים מפוטמים. יום אחד התעניין האב אצל בנו מהיכן הוא משיג תרנגולים טובים אלו. השיב לו הבן בזלזול: "זקן, זקן! אכול ושתוק, כמו שהכלבים אוכלים ושותקים."אותו אדם הגיש לאביו מאכלים טובים, אך בשל יחסו המחפיר לאביו הוא יקבל גיהנום.

והיה אדם אחר שעבד לפרנסתו בטחינת קמח. יום אחד קיבל אביו זימון לעבוד עבור המלך. אמר אותו אדם לאביו: אם חלילה יקרה משהו בבית המלך, אתה עלול להיענש או לקבל מלקות. עבוד אם כן אתה תחתיי ואני אלך במקומך לבית המלך. אותו אדם גרם לאביו לעבוד בעבודה קשה, אך הוא עשה זאת מתוך רצון להגן על אביו, ולפיכך הוא יזכה לגן-עדן.

(לפי ירושלמי ג, ב)

חלום אחד, פתרונות שונים?

מעשה באישה אחת שבאה לפני רבי אלעזר. "בחלומי ראיתי שגג ביתי נשבר" היא אמרה לו. "מה משמעות החלום?""פתרונו של החלום הוא שיוולד לך בן זכר" השיב לה רבי אלעזר. ואכן, כך אירע.

זמן מה לאחר-מכן חלמה האישה שוב את אותו החלום. הפעם, כשהיא הגיעה לבית המדרש, רבי אלעזר לא נכח במקום אלא רק תלמידיו.

"היכן רבכם?" היא שאלה. הם השיבו כי הוא לא נמצא, אך הם ישמחו לסייע לה. היא סיפרה להם את החלום. "משמעות החלום היא שבעלך עומד למות"      הם אמרו לה. האישה עזבה את המקום בוכה ומייללת.

בדיוק אז שב רבי אלעזר למקום ושאל את תלמידיו לפשר המהומה. הם סיפרו לו על האישה, על החלום ועל פתרונם. "גרמתם למוות של אדם!" גער בהם רבם. "הלא כתוב בפסוק 'ויהי כאשר פתר לנו כן היה', ואמר רבי יוחנן כי החלומות יתממשו כפי שפותרים אותם!"

מוסיף המדרש ומסיים: זוהי דעתו של רבי יוחנן. אך רבי אבהו סובר כי דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.

(על-פי בראשית רבה פט, ח)

סחורה שקיימת לנצח

מעשה בתלמיד חכם שהפליג בספינה עם סוחרים רבים. שאלו אותו הסחורים: היכן נמצאת סחורתך? השיב להם: סחורתי גדולה משלכם. חיפשו בכל הספינה ולא מצאו דבר, החלו לועגים לו. בהמשך המסע, התנפלו עליהם שודדים ושדדו את כל מה שהיה להם.

כשהגיעו ליבשה, לא היה להם לחם לאכול ובגד ללבוש. מה עשה אותו חכם? נכנס לבית המדרש, ישב ודרש בפניהם. כשראו בני העיר שהוא תלמיד חכם מופלג, נהגו בו כבוד גדול והחלו להעניק לו כבוד.

באו אליו הסוחרים והתחננו בניו: בבקשה ממך, גש לבני העיר והמלץ עבורנו, שכן אתה יודע כי איבדנו את כל רכושנו בספינה. בקש מהם שיגמלו עמנו חסד ויתנו לנו לחם לאכול כדי שלא נמות ברעב.

נעתר החכם לדבריהם ואמר להם: זה מה שאמרתי לכם כי סחורתי גדולה משלכם. שכן סחורתכם אבדה, ואילו שלי קיימת לעולם. כמו שנאמר בפסוק: "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו."

(על פי מדרש תנחומא, תרומה ב)

אלכסנדר מוקדון וממלכת קציא

אלכסנדר מוקדון הלך לממלכת קציא שהייתה מעבר להרי החושך. כשהגיע, יצאו לקראתו אנשי הממלכה והביאו לו לחם של זהב במגש שהיה עשוי זהב אף הוא.

אמר להם אלכסנדר: "האם אני צריך את כספכם וזהבכם?" השיבו לו: "והאם לא היה לך מה לאכול בארצך שלשם כך באת אלינו?"

אמר להם: "באתי לראות כיצד אתם דנים את דיניכם."

ישב אלכסנדר בבית המשפט. בא אדם אחד להתלונן על חברו. "איש זה מכר לי חורבה, ומצאתי בה אוצר. החורבה שייכת לי, אך את האוצר לא קניתי. ברצוני להשיב אותו אל המוכר." אך המוכר הגיב: "כאשר מכרתי את הקרקע, מכרתי את הקרקע כולה ואת כל מה שבתוכה."

השופט האזין לטענותיהם ולבסוף שאל את הראשון: "האם יש לך בן?" – "כן" הייתה התשובה. "ולך יש בת?" הוא פנה אל השני. "כן" הייתה גם הפעם התשובה. "אם כן, לכו ותשתדכו ביניכם ותעניקו את האוצר לחתן ולכלה המאושרים."

ראה השופט את אלכסנדר מוקדון היושב מופתע."האם לא פסקתי כהלכה?" שאל אותו השופט. "בהחלט שלא!" קרא אלכסנדר.

"כיצד היו פוסקים אצלכם?" ביקש השופט לדעת."היו הורגים את שניהם, והכסף היה הולך אל המלך" אמר אלכסנדר. נענע השופט בראשו. "יורד אצלכם גשם?"

- "כן" אמר אלכסנדר.

"והשמש זורחת?"

- "כן."

"עדרים של כבשים ועיזים, יש בארצכם?"

- "כן."

"דע לך, כי לא בזכותכם יורד הגשם, ולא בזכותם זורחת השמש; אין אתם ראויים לכל זה, אלא בזכות הבהמה" אמר השופט. שכן כך נכתב בפסוק: "אדם ובהמה תושיע ה'", האדם נושע אף הוא בזכות הבהמה.

(על-פי בראשית רבה, לג, א. )

[1] ( http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2471814  (22/11/2016)